מדיאה בקאמרי - הטרגדיה הקלאסית בגרסה עכשווית

קלאסיקה יוונית בעיבוד מודרני שמציב את הצופה מול שאלות קשות

מדיאה של תיאטרון הקאמרי מביאה לבמה עיבוד עכשווי לטרגדיה הקלאסית מאת אוריפידס, וממקמת אותה בלב מציאות מודרנית של זוגיות, הורות וקריירה.

במרכז ההצגה עומדים מדיאה ויאסון - בני זוג הנראים כלפי חוץ כמשפחה יציבה ומצליחה, אך מאחורי החזות הזו מסתתרת מערכת יחסים שברירית, הנסדקת ברגע של בגידה והחלטה חד צדדית המטלטלת את כל עולמה של מדיאה.

העלילה נעה בין אינטימיות משפחתית לבין עימות רגשי חריף, ומשרטטת תהליך הדרגתי שבו כאב, השפלה ותחושת נטישה מתגבשים לכדי זעם קיצוני.

זהו אינו סיפור נקמה במובנו הפשוט, אלא חקירה דרמטית של גבולות האהבה, האחריות והבחירה האנושית ושל הרגע שבו אדם חדל לפעול לפי מוסכמות חברתיות ומוסריות.

ההצגה אינה מציעה נחמה או פתרונות קלים, אלא מזמינה את הצופה להתבוננות לא פשוטה במערכות יחסים, בכוח ובפגיעוּת.

מבחינה בימתית, ההפקה נשענת על משחק אינטנסיבי ונוכח, בימוי מדויק ועיצוב במה שמעמיק את המתח הרגשי ומשרת את הסיפור.

הקצב אחיד וללא הפסקה, והחוויה כולה בנויה כך שהצופה נשאר בתוך הדרמה מהרגע הראשון ועד סיומה.

זוהי הצגה הפונה לקהל שמחפש תיאטרון מעורר מחשבה ורגש, ומוכן להתמודד עם חומרים טעונים ושאלות מוסריות מורכבות.

הטרגדיה של אוריפידס והבסיס לקלאסיקה

מדיאה היא טרגדיה מאת המחזאי היווני אוריפידס, שהועלתה לראשונה באתונה במאה ה־5 לפני הספירה.

במרכז המחזה עומדת מדיאה, נסיכה זרה ובעלת כוחות יוצאי דופן, שעוזרת ליאסון להשיג את גיזת הזהב, עוזבת למענו את מולדתה ומקימה איתו משפחה.

כאשר יאסון נוטש אותה לטובת נישואים פוליטיים, מדיאה מוצאת את עצמה מודרת, מושפלת וללא הגנה בחברה זרה.

הטרגדיה עוסקת במתח שבין אהבה לבגידה, בין נאמנות אישית לחוקי החברה, ובמעמדה של אישה זרה בעולם גברי.

סיפור הנקמה של מדיאה, שהפך לאחד מהקיצוניים והמזעזעים בתולדות התיאטרון, הציב כבר בעת העתיקה שאלות על מוסר, צדק והמחיר האנושי של פגיעה עמוקה, שאלות שממשיכות להעסיק יוצרים וצופים גם בעיבודים מודרניים בני זמננו.

בין הטרגדיה של אוריפידס למציאות עכשווית

העיבוד של מדיאה בקאמרי נשען על נקודת המוצא של הטרגדיה מאת אוריפידס - בגידתו של יאסון והתפרקות התא המשפחתי אך מבצע שינוי מהותי באופן שבו הסיפור מסופר ונחווה על הבמה.

בעוד שבמחזה הקלאסי מדיאה היא דמות מיתית קיצונית, זרה ומאיימת, הפועלת מחוץ לגבולות החברה והאנושיות, העיבוד המודרני מציב אותה בתוך מציאות ריאליסטית של זוגיות, הורות ומשבר משפחתי.

השינוי אינו מתמצה בזמן או במקום, אלא באופי הטרגדיה עצמה: במקום עימות מיתי מוסרי רחב, ההצגה מתמקדת בדרמה זוגית עכשווית, כזו שמקרבת את הסיפור לחיי היומיום אך גם מצמצמת את הממד האוניברסלי והאלים של המקור.

עבור חלק מהצופים והמבקרים מדובר במהלך שמחדד את הרלוונטיות של המחזה לימינו, אחרים רואים בכך התרחקות מן הקיצוניות והעומק הטרגי שהפכו את מדיאה לאחת היצירות המטלטלות בתולדות התיאטרון.