האבא של תיאטרון הקאמרי בשיתוף תיאטרון אלעד מבוסס על המחזה עטור השבחים של פלוריאן זלר, שנחשב לאחת היצירות המשפיעות של התיאטרון העכשווי בעשור האחרון.
בניגוד לדרמות משפחתיות קלאסיות העוסקות בדמנציה מנקודת מבט חיצונית, האבא בוחר במהלך דרמטי נועז: הוא מכניס את הצופה אל תוך תודעתו המתערערת של הגיבור עצמו.
המציאות על הבמה אינה יציבה - דמויות, זמנים ומקומות משתנים ללא אזהרה, והבלבול שחווה הדמות הופך לחוויה ישירה של הקהל.
מבקרים בארץ ובעולם הצביעו על המבנה הדרמטי כמרכיב המרכזי בעוצמת ההצגה: החזרות, הסתירות והפערים הקטנים בין סצנות יוצרים תחושת אי ודאות מתמשכת, שממחישה באופן מוחשי את אובדן השליטה ואת השבר בזהות.
לצד הכאב והחרדה, זלר משלב גם הומור דק ורגעים אנושיים מאוד, המונעים מהמחזה להפוך לדרמה כבדה בלבד ומחדדים את המורכבות הרגשית של הסיטואציה.
העיסוק בדמנציה הוא נקודת מוצא, אך לב המחזה נמצא דווקא במערכת היחסים שבין הורה לילדיו: בהיפוך התפקידים, באשמה, באהבה ובקושי לקבל החלטות עבור אדם אהוב שהולך ונעלם.
זוהי הצגה שמרשימה לא רק בזכות הנושא, אלא בעיקר בזכות הדרך שבה היא גורמת לצופה לחוות את הסיפור מבפנים - חוויה תיאטרונית אינטנסיבית, אינטליגנטית ומטלטלת, שנשארת זמן רב לאחר ירידת המסך.
האבא (The Father) הוא מחזה מאת פלוריאן זלר (סופר, מחזאי ותסריטאי צרפתי, שנחשב לאחד הקולות הבולטים והמשפיעים בתיאטרון העכשווי), נכתב והועלה לראשונה בשנת 2012 בצרפת והפך במהירות לאחד המחזות המדוברים והמצליחים של התיאטרון העכשווי.
זהו החלק הראשון בטרילוגיה משפחתית שכתב זלר, העוסקת ביחסים בין הורים לילדיהם (האב, האם, הבן), וכל אחת מהיצירות בוחנת את התא המשפחתי מזווית שונה.
ייחודו של האבא אינו רק בנושא הדמנציה, אלא באופן שבו הוא מסופר: המחזה נכתב כך שהקהל חווה את העלילה מנקודת מבטו של האב עצמו.
הזמן אינו ליניארי, דמויות מחליפות זהות, פרטים חוזרים עם שינויים קטנים - והצופה, כמו הגיבור, מתקשה להבחין בין זיכרון, דמיון ומציאות.
זהו מהלך דרמטי חריג, שהפך את המחזה לנקודת ציון באופן שבו תיאטרון יכול לייצג מצב תודעתי ולא רק לספר סיפור.
המחזה זכה להצלחות בינלאומיות רבות והועלה בעשרות מדינות, ובהמשך עובד גם לסרט קולנוע מצליח בכיכובם של אנתוני הופקינס ואוליביה קולמן, שזיכה את הופקינס בפרס האוסקר.
ההצלחה הבימתית והקולנועית חיזקה את מעמדו של האבא כיצירה שמצליחה לגעת בקהל רחב, תוך שמירה על עומק דרמטי ותחכום אמנותי.
האבא מתאימה לצופים שמחפשים תיאטרון אינטימי ומעורר מחשבה.
זו הצגה שפונה למי שמעניין אותו לא רק "מה קורה על הבמה", אלא איך הסיפור מסופר, ומה החוויה הרגשית שהוא יוצר.
צופים שנהנים מדרמות אנושיות עמוקות, מסיפורים על משפחה, זיכרון ויחסים בין הורים לילדים, צפויים למצוא בה חוויה משמעותית.
ההצגה מתאימה במיוחד לקהל בוגר, לבני משפחה המלווים הורים מזדקנים, ולצופים שמעריכים תיאטרון שמאתגר רגשית ואינטלקטואלית.
המבנה הלא ליניארי והבלבול המכוון הם חלק מרכזי מהחוויה, ולכן היא מדברת יותר למי שמוכן "להתמסר" לסיפור ולא מחפש עלילה פשוטה או פתרונות ברורים.
לעומת זאת, האבא פחות מתאימה למי שמחפש ערב קליל, קומדיה או בידור נינוח.
גם צופים שמעדיפים סיפור ליניארי וברור, או כאלה שנרתעים מנושאים טעונים כמו דעיכת זיכרון ודמנציה, עשויים להרגיש שהחוויה כבדה עבורם.
המקומות ישמרו עבורכם עד לשעת תחילת ההצגה הכתובה על הכרטיס.
משך ההצגה: 90 דקות
דרמה
מידע על נגישות בתיאטרון ניתן למצוא בקישור: https://www.cameri.co.il/נגישות
